מכירים את הדיבור הפנימי הזה? זה שדוחף אותנו לעשות כל מיני דברים,
שאחר כך אולי נצטער עליהם? בחיים, וגם בדיאטה?
כן, הוא באמת שם. הדיבור הפנימי, ובמקרים רבים הוא מכשיל אותנו.
זה יכול להיות משהו שפעם היה דווקא שימושי עבורינו אבל כבר מזמן מביא יותר נזק מתועלת. אולי נדמה לכם שאי אפשר לשנות את הדיבור הפנימי הזה אבל מסתבר שדווקא אפשר.
כדי לשנות משפט כזה, שמכשיל אותנו, צריך קודם כל לזהות אותו – ורצוי גם לרשום. אחר כך יש להבין למה הוא הגיע לשם ולהחליף אותו במשפט אחר, הרבה יותר מעצים ואפקטיבי עבורינו. בהתחלה זה מרגיש קצת מלאכותי ומוזר אבל ככל שתחזרו על המשפט החדש בראש שלכם, כך הוא יהפוך למשפט שאותו תשלפו באופן אוטומטי והוא יחליף בהצלחה את המשפט הקודם.
רוצים דוגמאות?
בחרתי את חמשת המשפטים הכי מושמעים בקליניקה שלי. אלה שמפילים הכי הרבה אנשים. ולגביי כל אחד מהם אני מסבירה, על מה הוא יושב במוח שלנו וגם באיזה משפט אחר אפשר להחליף אותו. כמובן (ואף מומלץ ביותר) שתוכלו לבחור בעצמכם לעצמכם כל משפט אחר שיחליף אותו ויעשה בשבילכם את העבודה.
זכרו – אתם מחפשים כלים שיקדמו אתכם בתהליך.
כל מה שעוזר – אמצו אותו אל ליבכם ומוחכם.
רוצה סיוע בתהליך וברור לך שאת.ה זקוק.ה לליווי אישי?
אני כאן בשבילך, בטיפול אישי ומקצועי שכולל כל מה שדרוש,
כדי להצליח בתהליך.
כאן כל הפרטים:
המשפט – ״אם כבר... אז כבר...״
למה הוא התפתח?
כי יש לנו נטייה, אנושית לגמרי, לתת לעצמינו תירוצים להמשיך לאכול אחרי שכבר הגזמנו. מה שהולך בראש זו בעצם שורת המשפטים הבאה – אם כבר אכלתי ציפס (או כל מזון משמין אחר שברור שהוא עמוס בקלוריות) אז כבר אני יכול/ה לאכול גם את הקינוח התלת שכבתי (השלם את המתאים לך) --- כי ממילא הרסתי את הדיאטה-----וממילא כבר לא אראה ירידה במשקל השבוע----אז לפחות כדאי לי להמשיך ליהנות עכשיו.
מה רע בזה?
כמובן שחריגה גדולה בקלוריות (נניח 2000) הרבה יותר גרועה מחריגה קטנה (למשל 500) זה בדיוק כמו אוברדפרט בבנק. אם יש בחשבון מינוס של 500 ₪ לא ממש יועיל אם נהפוך אותו למינוס של 2000 ש"ח
באיזה משפט אפשר להחליף אותו?
"אכלתי עכשיו הרבה יותר ממה שהתכוונתי והיה לי ממש טעים. את הקלוריות שנכנסו אי אפשר להוציא אבל בהחלט אני יכולה לא להכניס עוד"
המשפט – ״אני אוכל/ת דווקא ל...״
למה הוא התפתח?
כי אנחנו תבנית נוף ילדותינו וגם בגרותינו. אצל רבים מאיתנו, כשמישהו אוסר עלינו משהו, זה ידליק את כפתור הדווקא. אצל חלק זה יכול להיות דווקא לאימא, שכלול במרד מגיל ההתבגרות שלא נפתר, ולמרות גילינו המתקדם אנחנו עדין מתחשבנים איתה. אצל אחרים זה יכול להיות דווקא לבן / בת הזוג או כל דמות אחרת.
מה רע בזה?
ברור שהדווקא מופנה כמובן כלפי עצמנו ולא כלפי אף אחד אחר. במקרים רבים אותו "אחד" שכלפיו מפנים את הדווקא כבר מזמן אינו בחיים או בסביבה וגם אם הוא שם, זה לא באמת משפיע על החיים שלו. גם אם זה משפיע על החיים שלו, זה משפיע בראש ובראשונה על החיים שלנו. אם לא אשיג עבור עצמי מה שאני רוצה, מי שינזק זה כמובן אני.
באיזה משפט אפשר להחליף אותו?
אני בוחרת ברצונות האמיתיים שלי ולא של אף אחד. אני עושה משהו טוב למען עצמי.
אני יודעת מה אני רוצה לעשות עבור עצמי ועושה כל מה שיקדם אותי לכיוון הזה.
המשפט – ״ממחר דיאטה״
למה הוא התפתח?
כי אנחנו דחיינים. בבסיס, רוב בני האדם דוחים למחרתיים את מה שאפשר לדחות למחר. בוודאי כשמדובר בדיאטה שברור לנו שיהיו בה קשיים ובעיקר כשמולינו מונח פיתוי קולינארי שממש לא מתחשק לנו לסרב לו.
מה רע בזה?
שאף פעם לא באמת מתחילים... וגם התוצאות, מן הסתם לא מגיעות!
באיזה משפט אפשר להחליף אותו –
במשפט ממש מצוין (ואני לא זוכרת מי אמר אותו) "אין רגע מתאים יותר מהרגע הזה". כן, עכשיו, עכשיו אני מתחילה לעשות את מה שאני יודעת שכדאי לי לעשות כדי להשיג את המטרה שלי.
המשפט – ״מגיע לי כי.... ( אני עייפה, עצבנית וכו')״
למה הוא התפתח?
כי התרגלנו, כבר בגיל מאוד צעיר לחבר בין אוכל לנחמה ופיצוי. ילד נופל, מקבל מכה ואמא שלו מחבקת אותו ונותנת לו ממתק. מה קורה במוח? נוצר חיבור בין נחמה, חיבוק ופיצוי לבין אוכל / מתוקים. מכיוון שזה חוזר בדרך כלל פעמים רבות בילדות, הקשר שנוצר חזק מאוד ויש קושי רב לנתקו. כל כך קשה, עד שאפילו המצאנו את המושג "אוכל מנחם".
מה רע בזה?
החיים, לצערנו מזמנים הרבה רגעים של קושי, עצבות, בדידות, וקיפוח. אם בכל רגע כזה נאכל, ההשמנה מובטחת.
באיזה משפט אפשר להחליף אותו?
לפני שמוצאים משפט צריך למצוא משהו אחר שמנחם פעילות שעושה לנו טוב כמו קריאת ספר, טיול בחוץ, שיחה עם חברה טובה; הכינו רשימה (אפשר גם בסמטרפון) של דברים שנותנים לכם תחושה של נחמה ופיצוי ואין בהם קלוריות. ברגע האמת שילפו את הרשימה ובחרו פעילות זמינה לפני שפונים למקרר.
המשפט – ״אין לי בשביל מה ליהשקל היום / ללכת לדיאטנית / להעריך את המצב בכל צורה שהיא, ממילא אכלתי המון אוכל משמין״
למה הוא התפתח?
כי אנחנו מאוד אוהבים תירוצים. בעיקר כאלה שיאפשרו לנו לא להתמודד עם האמת (שנראה על המשקל/ אצל הדיאטנית או בכל דרך אחרת שמהווה עבורינו בקרה).
מה רע בזה?
כשאין שום בקרה, הרבה יותר קל לעלות במשקל קילו, ועוד אחד ועוד אחד. ממש בלי להרגיש. כשמתחילים להרגיש כבר הצטברו להם כמה קילוגרמים מכובדים ובסופו של דבר תהליך הירידה במשקל יהיה הרבה יותר ארוך.
באיזה משפט אפשר להחליף אותו?
"אכלתי, נהניתי, מצוין, עכשיו צריך לחזור לדרך שתביא אותי למחוז חפצי ולשם כך כדאי לדעת מה המצב. אני לא אתמוטט מזה אלא להפך, זה ידרבן אותי לעשות כל מה שצריך כדי להגיע למשקל היעד שהצבתי לעצמי."
עוד על אכילה רגשית ופתרון הוליסטי עבורה תוכלו למצוא בערכת ההרזיה הנשית
" לרזות באמת בשיטת התזונה המעצימה"
לפרטים והנחות לחצו כאן או לריכשה מיידית
אשמח לכל תגובה או שאלה,
הכנתם ? אשמח לשמוע איך ויצא גם צילומים ישמחו אותי מאוד.
כל שיתוף אפשר כאן מתחת למתכון בקוביית התגובות
רוצים לראות מה קורה אצלי במטבח?
לקבל המון טיפים קלים ובריאים
מזמינה אתכם לאינסטגרם שלי– כאן.
יש לכם פייסבוק? אל תשכחו להצטרף לקבוצת הבישול הבריאה שלי
אהבתם את המתכון? שתפו בלחיצה על האייקונים של הרשתות החברתיות או אייקון השיתוף
Comments